
קונספט הביאנלה הים-תיכונית חיפה
ישראל חיה במציאות חברתית-פוליטית המנתקת אותה מהמדינות השכנות ומחברת אותה למרכזים רחוקים יותר באירופה ובארצות הברית. כחלק מתהליכים היסטוריים שונים ישראל ראתה עצמה קרובה יותר מבחינה תרבותית למערב ולמרכזים התרבותיים המובילים: פריז, לונדון וניו יורק. לאורך המאה העשרים התפתחו אותם מרכזי תרבות ויצרו מערכת של שליטה שהנציחה את מעמדם וייצגה את תפיסת ההגמוניה התרבותית שלהם. במשך שנים רבות ניסתה ישראל להיות חלק ממערך זה ולשפר את מקומה בתוך המבנה ההיררכי שלו. המבט ואימוץ התפיסות של מרכזי האמנות החזקים במערב מנעו את היכולת להבחין בעשייה אמנותית באזורנו במדינות השכנות החיות בתנאי אקלים דומה ומאפיינים תרבותיים קרובים. בהקשר זה לביאנלה הים תיכונית הראשונה של חיפה אותה אנו פותחים בימים אלה תפקיד חשוב ביצירת רשת חדשה של קשרים בין אמנים ממדינות האזור, מדינות הים התיכון. קשרים אלה מבוססים על מערכות תרבותיות חדשות, המתנגדות למערכת ההיררכית הקיימת. מערכת שמבחינה בין מרכז ושוליים ובוחנת את העשייה המקומית דרך מידת חיבורה למגמות המיובאות מהמרכזים החזקים במערב. הביאנלה של חיפה שמה לה למטרה ליצור מערכת חדשה של קשרים, שבהם אמנים מהאזור הקרוב יוכלו לשתף, ליזום פעולות ולהחליף דעות ללא התבניות המקובעות של המערכות הממוסדות.
בלו-סימיון פיינרו
מנהל אמנותי ואוצר הביאנלה |